אתגרי הקיימות יחייבו את העולם המשפטי לשים במרכז את דיני בעלי החיים ואת זכויותיהם
חמלה וחדשנות: דיני בעלי החיים במראה שחורה
בעבר האנושי היוו מאפיינים כגון צבע עור, מוצא אתני, מגדר, דת, גיל או מצב רפואי מדדים משפטיים שחרצו מי ייהנה מזכויות מסוימות, או בכלל. המשפט איפשר לפגוע קשות באנשים ולהפלותם בגין מיהותם ולא בגין בחירותיהם ומעשיהם. עבדות הייתה מעמד משפטי, שלפחות לעיתים נגע לצבע עור או למוצא, והתקשר לתפיסת עליונות אנושית; הפליית נשים בחסות המשפט היא מסורת פטריארכלית ארוכה, עמוקה ורחבה, אפילו במשטרים דמוקרטיים; רדיפה וכפייה דתית הובילו לפגיעות קשות במחזיקי דתות אחרים, בחילונים ובהומוסקסואלים. מי שנהנה בעבר מהכוח המשפטי, דוגמת אדון לעבדים, דחה בזמן אמת כל צקצוק מוסרי כלפיה.
להסדרת העולם האנושי, על מורכבותו, יצרה מערכת המשפט שפע שדות ובתוכם שפע מושגים וכלי הסדרה. למשל, המשפט החוקתי מכונן זכויות עבור הפרט, מגביל את כוחן של המדינה ורשויותיה לקדם את האינטרס הציבורי על חשבון הפרט, ותובע פעולה אקטיבית מצד המדינה להגנה על זכויות מסוימות. המשפט המנהלי מכונן סטנדרטים מינימליים של פעולה עבור הרשויות, בעיקר לקראת פגיעה בפרט. המשפט הפלילי משקף הגנה על אנשים מפני אנשים אחרים, תוך הפעלת כוח מדינתי תוקפני מצנן, מעניש ומונע. דיני הנזיקין מגנים על פרטים מפני פגיעות מגוונות של פרטים, תאגידים ואפילו רשויות, מצננים אותן בסנקציה כלכלית נזיקית, בשאיפה להשבת המצב לקדמותו. דיני הקניין ודיני העבודה מקדמים השקפה כלכלית וחברתית ומנהלים חלק חשוב במשאבים האנושיים, תוך עידוד קשירת קשרים בין אנושיים, יצירת סטנדרטים מינימליים לקשרים, והכרזה על סוגי התנהגות ככאלו שיובילו לתגובה משפטית נוגדת.
עדיין, המשפט המודרני אינו מופת לשוויון וחמלה. תפיסות עליונות לא פסו מהעולם, וכמוהן גם האלימות, הנצלנות והאפליה. אולם הרבה יותר מבעבר, המשפט המודרני מגן על חלשים מפני חזקים, נפגעים מפני פוגעים, מנוצלים מפני נצלנים, ומקדם שוויון, התחשבות, רגישות והגינות. איש בעולם המשפט הדמוקרטי לא יעז לטעון כיום שניתן להעביד אדם אחר בלי לשלם לו משום שהוא לוקה בפיגור שכלי, לכלוא אדם מפאת צבע עורו, לנצל מאפיינים ביולוגיים של אדם לרעתו בגין מגדרו, להטיל מום באדם בגין דתו, לקטול אדם בגין הלאום שלו.
עם זאת, המשפט כמעט שאינו נאבק בסוג של פוגענות שאין שני לו מבחינת היקף וחומרה. בישראל ובכל מדינה בעולם, הנצלנות והפגיעה האנושית בבעלי החיים רחבות, עמוקות וחמורות. באופן שיטתי, סטנדרטי ומסודר, המין האנושי מענה, מנצל, מטיל מומים וקוטל עשרות מיליארד חיות יבשה וטריליון חיות ים בתעשיית המזון בלבד.
כפרקטיקות סטנדרטיות, האדם הנאור טוחן את בשרם למזונו ולמזונם של בעלי חיים שהוא מפיק הנאה מנוכחותם, וגורס את עצמותיהם לממתקים; פושט את עורם, פרוותם, נוצותיהם וצמרם, לובש אותם, מקשט את בתיו בחלקי גופם, ומניח ראשו על כרית המלאה בחלקי גופם; יוצר מוזיקה על חלקי גופם, ובחלקים אחרים משתמש כדבק; שופך כימיקלים בעיניהם ומרעילם כדי שיוכל להתבשם ולנקות את בגדיו וביתו בלי חשש; מדביקם במחלותיו כדי לרפא את גופו החולה, ומתעלל בנפשם כדי להעשיר את ידיעותיו; פולש לשטחי מחייתם, מחסל או מגרש אותם; שולל מהם את חייהם, סביבתם, משפחתם, הפוטנציאל שלהם, ומכנה אותם בשמות גנאי על טיפשותם, פחדנותם, רוע לבם, חמדנותם, ושאר תכונות אנושיות שאינו אוהד. כולנו תרמנו וכולנו עדיין תורמים למציאות עגומה זו.
מבחינה משפטית, בעולם ובישראל, מתאפיינות הפגיעות בבעלי החיים במסגרות ובהמשגה מיוחדות. השמת בעלי החיים בקבוצה נפרדת מאפשרת לאדם ריחוק רגשי, שבתורו חיוני ליחסים נצלניים, משום שקשה לנצל את מי שמזדהים עמו. ההמשגה המקטינה, המשטיחה, המערפלת והמעמעמת שהאדם נתן לפגיעותיו השיטתיות בבעלי חיים מקלה על המחוקק, השופטת והפרקליטה להתעלם מעוצמת הפגיעות ומהיקפן. באופן שיטתי, סבלם מועלם מבחינת נראות חברתית, ומגומד מבחינת השפה. הכלכלה היא ההורה העיקרי של הסבל. המשפט הוא הורה נוסף, שמעלים עין מהסבל, מנציח אותו ולעיתים אף מחייב אותו.
בנוגע לפגיעה באנשים בגין סטטוס, המשפט התפתח לטובה: מה שנראה בעבר דמיוני לחלוטין, הפך בחלוף השנים למציאות משפטית ועובדתית. לעומת הרוחב של קטלוג המשפט מצד אחד ושל קטלוג הפגיעות האנושיות בבעלי חיים מצד אחר, הקטלוג המשפטי העכשווי של פגיעות וניצול אנושי של בעלי החיים הוא מראה שחורה שטוחה, אדישה, דלה וזנוחה. משפט העתיד יחדש וירחיב את השימוש בארגז הכלים המשפטי הזמין כיום לאדם לכל “בעלי-החישה”. משפט העתיד לא ינציח עוד חומות מושגיות, וידחה את התפיסה המודרנית, שכמעט כל מה שאסור לעשות לאדם, מותר לעשות לבעל חיים, נוכח גבול האלימות, החפצון והנצלנות המסומן בין אדם לבעל חיים. גבול זה הצטמצם מעט עם השנים, והמשפט אינו מתיר עוד לאדם לעשות בבעל החיים כל העולה על רוחו; אך הוא עדיין מתיר לאדם לעשות בבעל החיים רוב העולה על רוחו, בעיקר ניצול וקטל שיטתיים בשמם של כסף וצרכנות.
בעתיד, דיני בעלי החיים יפסיקו להתקיים כענף נפרד קטנטן וזנוח, ויהוו אך בבואה המתחייבת מהתאמות הדין, למשל מינוי אפוטרופוסות ונציגות עבור בעלי החיים, כפי שנעשה כיום ביחס לאנשים שאינם מסוגלים להתבטא באופן שנבין. פרט לכך, יהיה די בענפי המשפט המגוונים. המשפט החוקתי העתידי יגן על זכותם לחיים, לשלמות גוף, לחירות, לאוטונומיה, לקיום משפחתי, ולחינוך מסביבתם הטבעית. המשפט הפלילי העתידי יגן על האינטרסים של בעלי החיים באופן שלם ורציני, כפי הגנתו כיום על האדם, מפני רצח, אונס, שוד וגניבה של אנשים, ולא יסתפק עוד בעבירות נישה קלות וזנוחות. המשפט המנהלי העתידי לא יתיר עוד פגיעה אנושית בבעלי חיים ללא הסמכה חקיקתית מפורשת, כפי שנעשה כיום בדרך כלל ביחס לצבא, המשטרה ורשויות מקומיות.
דיני בעלי החיים יפסיקו להתקיים
כענף נפרד קטנטן וזנוח, ויהוו אך בבואה המתחייבת מהתאמות הדין, למשל מינוי אפוטרופסות ונציגות עבור בעלי החיים
דיני הנזיקין העתידיים יגנו על בעלי החיים מפני תקיפה אנושית, כליאת שווא, הסגת גבול, נזקי גוף ונפש. דיני הקניין העתידיים יאיינו את המשגת בעלי החיים כקניין אנושי, ויכירו בזכות בעלי החיים לפרי עמלם ובזכותם לחיות בשלום בקרקע ובאוקיינוס. דיני העבודה העתידיים לא יסבלו עבדות של בעלי חיים בהמשגה פיקטיבית של שעבוד כ”עבודה” מצד מי שמעולם לא הסכים לכך, ללא שכר, בתנאים שמטרתם היחידה היא להמשיך את קיומו של כוח העבודה החינמי.
מתי יגיע החידוש? כמו בהקשרים אחרים, השינוי לא יגיע מתפיסה מוסרית, אלא בגין כורח המציאות. בהקשרים אחרים כורח זה היה מלחמה, מאבק חברתי, שינוי טכנולוגי, כלכלי וכדומה. בענייננו, מדובר באתגר הקַיָּמוּת.
אנו בנשימות האחרונות של ניצול חסר-אחריות של בעלי החיים, של בירוא היערות הנעשה כדי להזין את בעלי החיים בטרם נאכל אותם, של הרס האוקיינוסים בדיג חסר-גבולות, של זיהום האוויר, האדמה והים כתוצאה מהתעשיות הנצלניות, של בזבוז משאבי המים, של שינוי האקלים, ושל השמדת מינים החיוניים לאקולוגיה בריאה.
כוחות כלכליים קצרי טווח עדיין גוברים על הבינה האנושית ועל הדאגה לעתיד הכוכב ולמצער עתיד ילדינו. ליברלי או שמרן, דמוקרטי או דיקטטורי, האדם ומשפטו ממשיכים להעלים עין ולעצום עיניים.
מי שנהנה כיום משעבוד, ניצול וטבח של בעלי חיים – דוחה את הקריאות להגן על בעלי החיים. כרגע נהנים כולנו: מדינות, רשויות, תאגידי ענק ושפע צרכנים שנולדו למציאות זו ולמוצריה, התמכרו שלא ברצונם, ואינם מסוגלים לדמיין את חייהם בלעדיהם. כך, המשפט העכשווי ונציגיו ממשיכים לדבר על הגנה על חלשים ומאבק בניצול ובפוגענות, בפה הלועס חלקי גוף מדממים, בפנים מבושמות בנוזל שהותז על עיניים של גוף חי כפות, ובחגורה שנקרעה מגוף שהאדם המית.
כוכב הלכת שלנו לא ישרוד את האפתיה הסביבתית שלנו עוד זמן רב: נקודת ההכרעה הולכת וקרבה. הכלכלה של הנצלנות האכזרית משגשגת עדיין, בחסות המשפט ובעצימת עיניו; אך החמצן שלה הולך ואוזל. המין האנושי לא יוכל להמשיך לייצר טריליוני בעלי חיים כדי לטבוח בהם. חרף תאוות הדם שלנו, ניאלץ לעבור לצריכה בת קיימא. הדור שאחרי, שיגדל על צריכה זו, ייהנה מטעמיה ומיתרונותיה הבריאותיים והסביבתיים, יביט אל העבר האנושי בסלידה, ויתקשה להאמין שכך היה פעם. אז, ורק אז, יגיע החידוש המשפטי ויצקצק על מוסר וערכים, כפי שהמשפט מצטיין לעשות בנוגע לתופעות רחוקות בזמן ומקום. כורח שינוי תחילה, ורק בסוף חמלה חדשנית.
עו”ד ד”ר אסף הרדוף
מרצה בכיר במכללה האקדמית צפת; מלמד וחוקר משפט פלילי ודיני בעלי חיים; טבעוני משנת 2008 ופעיל לשחרור בעלי חיים; מפעיל ערוץ היוטיוב “משפטים בקטנה”
* הרשימה מתבססת על מאמרי “אילו היו מוגנים: המשגה מחודשת של הפגיעות האנושיות בבעלי חיים בדרך למשפט העתיד” משפט וממשל כה 143–202 (2023). תודה רבה לעורך על הערות מועילות.
מחכה לתגובות: [email protected]
