Author: [email protected]

מאת : מיטל אופיר דגני

עו”ד אבישי איפרגן

ייצג את ההתאחדות לכדורגל בישראל (ע”ר)

תקדים אמיץ ופורץ דרך: בית הדין הארצי לעבודה מסמן כיוון חדש ביחסי עבודה בענף הכדורגל (ואולי בספורט בכלל)

פסיקה שקובעת כי ניתן לקיים דיון בזכויות קוגנטיות של שחקני כדורגל במוסדות שיפוט פנימיים בהתאחדות הכדורגל, ולא בבית הדין לעבודה,  מהווה הבעת אמון בטריבונלים המקצועיים הללו

סכסוך שגרתי בין שחקני כדורגל למועדונים המעסיקים אותם (בית”ר ירושלים והפועל רעננה). לטענת שחקני הכדורגל, המועדונים פגעו בין היתר בזכויות קוגנטיות הנתונות להן מכוח דין. שאלה עקרונית זאת – מהו הפורום הנכון והמוסמך לדון בסכסוך – היא שעמדה להכרעת בית הדין הארצי.

פסק הדין שניתן ביום 18 למרץ 2025 על-ידי בית הדין הארצי לעבודה (בר”ע 19063-02-21 ו-בר”ע 44937-01-21), אינו רק הליך משפטי נוסף – אלא רגע מכונן בעולם דיני העבודה והספורט, העשוי לשנות מן היסוד את בירור המחלוקות שבין שחקני הכדורגל בישראל לבין המועדונים המעסיקים אותם. מדובר בהישג תקדימי חשוב ובמהלך אמיץ ביותר של בית הדין הארצי לעבודה, שסבר שהגיעה העת לשנות מעט מ”המצב המשפטי הקיים”, היינו אותה פסיקה שמרנית-מסורתית לפיה סכסוכים בזכויות קוגנטיות יתבררו אך ורק בבתי הדין לעבודה ולא בבוררות.

נדמה כי, מתחילתו של ההליך, שהחל בחודש ינואר 2021, הבין בית הדין הארצי (בראשות כב’ הנשיאה (דאז) ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה (כתוארו דאז) אילן איטח וכב’ השופט רועי פוליאק), את חשיבות העניין וכובד משקל הטענות, ועל-כן, בין היתר, גם היועצת המשפטית לממשלה חוותה את דעתה בנושא, וכך גם ההתאחדות לכדורגל, מנהלת הליגות וההסתדרות-ארגון השחקנים. מאז החל ההליך, התקיימו ארבעה דיונים (עניין חריג כשלעצמו כאשר מדובר בערכאת ערעור), ארוכים ומעמיקים, בהם בית הדין הארצי בדק, העמיק והעיר (והאיר) על-מנת לוודא שנשמרות זכויותיהם הקוגנטיות של השחקנים (העובדים) והעקרונות הנגזרים מכך.

סופו של דבר, ולאחר שהוטמעו ההערות כמצוות בית הדין הארצי, ניתנה לראשונה הקביעה העקרונית והמפורשת כי גם זכויות קוגנטיות של שחקני כדורגל תוכלנה להתברר בטריבונל שיפוט פנימי-מקצועי, שלדעת בית הדין הארצי “מביא בחשבון את מאפייניו הייחודיים של הענף, מקצר את משך ההתדיינות ומעודד יעילות והגנה על זכויותיהם של השחקנים”. בית הדין הארצי ממשיך בשבחים החריגים, ומציין כעניין עקרוני כי הוא סבור שזהו “פתרון נכון ומתאים לענף” ושמעתה ניתן יהיה לדון בסכסוכים לפני “פורום שיש לו המומחיות הייחודית והמיומנות לכך” חלף בתי הדין לעבודה.

יש להבין את גודל השעה, ואת ההישג הכפול: ראשית, במשך שנים התקיים תחום דמדומים בו לא הייתה כל וודאות באשר לפורום המוסמך לדון במחלוקות שבין שחקני כדורגל למועדונים המעסיקים אותם, האם בתי הדין לעבודה או שמא מוסדות השיפוט הפנימיים שבהתאחדות לכדורגל. מצב זה הוביל לא אחת לפסיקות סותרות ואי-בהירות משפטית קרדינלית. שנית, בית הדין הארצי לעבודה מפגין אומץ רב ותקדימי כאשר הוא בוחר לבכר בסכסוכים בנושאים קוגנטיים את מוסדות השיפוט הפנימיים (על התיקונים החדשים שהוטעמו כמצוותו) על-פני בתי הדין לעבודה, שיהיו מעתה סמכות בקרה ופיקוח על החלטות מוסד השיפוט הפנימי. 

לסיכום, בית הדין הארצי לעבודה בחר באומץ בדרך המשפטית הנכונה, המביאה בחשבון מארג של איזונים נדרשים, וזאת על-פני הדרך ה”רגילה”. בית הדין הארצי הציב סטנדרט חדש שישפיע (כנראה) לא רק על שחקני כדורגל. ברוח הדברים, ניתן לומר שנפתח שער חדש, להחלת עקרונות דומים בענפים דומים. חשיבותו ומהותו של פסק הדין המתואר אינו ביישוב סכסוך, אלא ביצירת הסדר וודאות. 

אנו חיים בימים רוויי אתגרים – ימים של מלחמה מתמשכת וכאב עמוק. השנה שחלפה המחישה לכולנו את עוצמתה של האחדות, את חשיבותה של מנהיגות אחראית, ואת כוחה של קהילה מלוכדת להתמודד עם מציאות מורכבת.

כהונתי כיו”ר מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין בתקופה זו ממחישה ביתר שאת כי עריכת הדין איננה רק מקצוע, אלא שליחות ציבורית וחברתית מהמעלה הראשונה. לנו, עורכי הדין, ניתנה הזכות והחובה להגן על שלטון החוק, לחזק את חוסנה האזרחי והמוסרי של המדינה, ולפעול לתיקון החברה. תרומתכם – בשעת משבר ובשגרה – היא בסיס חיוני לתקומתה ולעתידה של מדינת ישראל.

השנה החולפת התאפיינה בעשייה רחבת היקף, מתוך חזון ברור של מצוינות, חדשנות וקהילתיות. במסגרת זו יזמנו מהלך של מיתוג מחדש למחוז – לוגו בהשראת פסל ההתרוממות שבכיכר הבימה, בצבעי העיר תל אביב, המשקף את ערכינו ומחבר בין המורשת המפוארת של לשכת עורכי הדין לבין רוח הזמן והעתיד.

בראש הסמל החדש משובץ עיגול דינמי, שמשנה את אופיו בהתאם לנושא העומד על סדר היום. לצערנו, בימים אלו, העיגול נושא את סמל החטופים – סמל טעון ומכאיב, אשר אני מתפלל ומייחל כי נוכל להסירו במהרה, עם שובם של כולם הביתה.

פעלנו להעמקת הידע המקצועי ולהרחבת הכלים העומדים לרשותכם: הרצאות עומק, ימי עיון, וובינרים ותכניות ייחודיות, המשלבות בין תחומי הליבה המשפטיים לבין עולמות תוכן חדשניים – ניהול, יזמות, פרודוקטיביות, שיווק ופיתוח עסקי.

בשנה הקרובה נמשיך באותה הדרך, תוך חיזוק יסודות המצוינות, החדשנות והקהילתיות, והעמקת המנהיגות המקצועית. אני מזמין אתכן ואתכם להיות שותפים פעילים – להשתתף בתכניות האקדמיה והתרבות, להצטרף לוועדות המקצועיות, ולהביא לידי ביטוי רעיונות ויוזמות חדשות. מעורבותכם היא המפתח להשפעתנו ולעיצוב סדר היום הציבורי בתחומי המשפט והחברה.

העדכונים, הפעילויות וההטבות זמינים באתר המחוז, בערוצי המדיה החברתית ובקבוצות הייעודיות – ואני קורא לכולכם להישאר מחוברים ולעקוב אחרינו.

ובנימה אישית – תקוותי היא כי השנה הבאה תביא עמה את השבת השקט, את שובם המהיר של כל 50 החטופים והחטופה, ואת חזרתם של חיילי צה”ל וכוחות הביטחון לביתם – בשלום, בבריאות ובחוסן הגוף והנפש.

בעיני עורך הדין |  דיני נזיקין

טיפול מיטבי או רק טיפול “הולם והוגן”, במסגרת תביעות רשלנות רפואית ברפואת שיניים

ד”ר עו”ד דפנה אברמוב

ד”ר לרפואת שיניים

במסגרת ניהולה של תביעת רשלנות רפואית, ולאחר שבית המשפט נוכח כי קיימים פערים משמעותיים בין עמדות המומחים מטעם הצדדים, ממנה בית המשפט מומחה מטעמו.

חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט זוכה למעמד מיוחד. אמנם, אין בית המשפט כבול לחוות דעתו  אולם, המומחה הממונה מחווה דעתו תחת חזקה של אובייקטיביות, והוא מוחזק כ”זרועו הארוכה של בית המשפט” בסוגיות בתחום המומחיות שלו.  לנוכח האמור, רק לעיתים נדירות יסטה בית המשפט מקביעותיו. 

במקרים שבהם נזנחות חוות הדעת מטעם הצדדים וההכרעה נעשית על פי חוות דעתו של המומחה הממונה (כפי שקורה בפועל במרבית המקרים), הדבר עלול לעלות כדי פגיעה באופיו האדוורסרי של ההליך המשפטי. לפיכך, יש חשיבות רבה לשאלות שעליהן מתבקש המומחה הממונה להשיב במסגרת ההחלטה על מינויו.

הסוגיות שאליהן נדרש המומחה הממונה

בחוות דעתו של המומחה הממונה מתבקש המומחה להתייחס הן לשאלת האחריות – האם הטיפול שניתן לתובע היה תקין או שמא הייתה בו סטייה מסטנדרט הזהירות ומן הרפואה הסבירה הנוהגת, הן לשאלת הנזק.

לדוגמא: כך נראות שאלות בהחלטת מינוי בתיק רשלנות ברפואת שיניים :

“המומחה יעיין במסמכים הרפואיים אשר יומצאו לו מאת באי־כוח בעלי־הדין, יבדוק את התובע ויקבע ממצאים באשר למצבו הרפואי בעקבות הטיפולים הרפואיים המפורטים בכתב התביעה, ובמיוחד יקבע:

האם התובע לוקה כיום בנכות בעקבות הטיפולים, ואם כן, לאיזו תקופה ומהו שיעור הנכות. כן יתייחס המומחה לטיב הטיפולים שהתובע עבר והאם דבק בהם רבב.

מהן הנכויות הזמניות שיש לקבוע לתובע ולאילו תקופות.

האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבו בעתיד.

מהן המגבלות התפקודיות של התובע, אם בכלל, ובמיוחד בשים לב לעבודתו ולמקצועו.

האם יהיה התובע זקוק לטיפולים רפואיים בעתיד, ואם כן, מהם סוגי הטיפולים להם יזדקק”.

אם מסקנתו של המומחה היא כי הרופא המטפל העניק טיפול הסוטה מאמות המידה המקובלות, שבעקבותיו נגרם לתובע/ת נזק – הרי שהפרק הבא בחוות דעתו יעסוק בשאלת הנזק – מהותו והעלויות הכרוכות בתיקונו. מאמר זה מתמקד בעמדת המומחה הממונה בשאלת הנזק.

השאלה שעליה מתבקש

המומחה הממונה

להשיב במסגרת תביעת

רשלנות רפואית

לא צריכה להיות

“מה הטיפול הדרוש למתרפא כיום”,

אלא: “מה הטיפול הנדרש כיום

כדי להשיב את המצב לקדמותו,

לאור הטיפול הרפואי

שניתן לתובע על ידי הנתבע”.

חלק נכבד מהפיצויים הנפסקים בתיקי רשלנות רפואית ברפואת שיניים הוא בגין טיפול מתקן. לפיכך, לנושא זה של קביעת תכנית הטיפול המתקן על ידי המומחה הממונה, יש השפעה מכרעת על היקף הפיצוי ועל האפשרות להשיג את מטרת העל של דיני הנזיקין – השבת המצב לקדמותו.

המתח שבין תפיסות העולם הרפואית והמשפטית

המומחה הממונה מטעם בית המשפט בתיק רשלנות רפואית הוא רופא, ונקודת השקפתו היא בהתאם. דא עקא – קיים שוני עמוק ומהותי בין ה”סביבה” הרפואית לבין העולם המשפטי- בעוד שהחינוך המקצועי של רופאים מכוון כולו להתאמת הטיפול לצרכי המתרפא. בראי דיני הנזיקין – עמוד התווך כאמור הוא עקרון השבת המצב לקדמותו. 

השאלה המופנית כלפי המומחים הממונים היא לרוב, מה הטיפול שהמתרפא זקוק לו כעת. נא ראו  פסקה  ב’ לעיל. אטען, כי השאלה עליה מתבקש המומחה הממונה להשיב במסגרת תביעת רשלנות רפואית לא צריכה להיות “מה הטיפול הדרוש למתרפא כיום”, אלא: “מה הטיפול הנדרש כיום כדי להשיב את המצב לקדמותו, לאור הטיפול הרפואי שניתן לתובע על ידי הנתבע”.

אדגים את הפער בין שתי צורות ההסתכלות במקרה הבא:

אדם בן 60, עם חסר שיניים מוחלט בלסת העליונה. מצילומי הסי טי העדכניים עולה כי  אין די עצם להחדרת שתלים. אם זהו מתרפא חדש המבקש תכנית טיפול, לאחר אנמנזה, בדיקה קלינית ורנטגנית מקיפה – ניתן לחשוב על מספר תכניות טיפול, למשל:

א. ביצוע תותבת נשלפת שלמה שתשען על הרקמה הרכה;

ב. ביצוע תותבת על גבי שתלים;

ג.  ביצוע שיקום באמצעות השתלת עצם, וגשר (תח”ק) שיישען על גבי שתלים.

יש הבדלים כבירים בין התכניות השונות:

תותבת נשלפת שלמה – כשמה כן היא – אביזר נשלף. זהו טיפול פחות נוח למטופל כיוון שיש צורך בניקוי יום יומי ובתחזוקה במרפאת השיניים. מצד שני – משך הטיפול עצמו הוא קצר, והעלות נמוכה.

תותבת על גבי שתלים – זהו טיפול יציב יותר מאשר תותבת נשלפת, אך עדיין דורש תחזוקה קבועה במרפאת השיניים – העלות גבוהה יותר.

גשר קבוע על גבי שתלים – טיפול זה אמור להיות יציב ביותר. הוא מחקה בצורה הטובה ביותר את המשנן הטבעי שאבד, יכולת הניקוי של החניכיים סביב השתלים משופרת לאין ערוך, הדבר מנבא הישרדות לתקופה ארוכה בגלל שליטה ברובד חיידקי הפה. לטיפול מסוג זה נדרשים יותר שתלים, ובהתאם – היקף תשתית העצם הנדרשת להחדרתם. העלויות – מדובר בטיפול יקר יחסית לחלופות האחרות.

נשווה בין שני מטופלים מחוסרי שיניים וללא די עצם בלסת העליונה שיש להציע להם תכנית טיפול:

במקרה הראשון – המתרפא המבקש תכנית טיפול מאת המומחה – המומחה כרופא מטפל יציע למתרפא את החלופות המתאימות לו ויסביר לו אודות היתרונות והחסרונות של כל צורת טיפול. בסופו של דבר המתרפא אמור לבחור – לאחר שיש בידו הדעת כדי לתת הסכמה-מדעת – והטיפול יוכל לצאת לדרך. במקרה כזה, קרוב לוודאי שהמומחה ימליץ על תותבת נשלפת – טיפול זול וקל לביצוע.

במקרה השני, אדם בן 60, המגיע לחוות דעת משפטית, שעבר טיפול רשלני במסגרתו נעקרו לו כל שיניו העליונות ללא הצדקה, ומבלי שקיבל את מלוא המידע שהיה דרוש לו כדי לתת הסכמה-מדעת, לעיתים גם מבלי שהוחתם על טופס הסכמה,  והוא נותר כעת מחוסר שיניים בלסת העליונה, וכתוצאה מכך, ללא עצם מספיקה לביצוע שתלים.

אמנם, גם במקרה השני יוכל אותו אדם להשתמש בתותבת נשלפת. אולם אפשר לחוש כיצד טיפול זה חוטא לתחושת הצדק. מכל מקום, בוודאי שאין בו משום השבת המצב לקדמותו. למתרפא עומדת הזכות (המשפטית) לעמוד במקום בו היה עומד ללא מעשה הרשלנות.  

כעת כבר נעשה ברור יותר, שיש להציע למתרפא השני טיפול שיחזיר אותו במידת האפשר, למצבו ללא מעשה הרשלנות, קרי: שיקום קבוע על גבי מספר נאות של שתלים.

לעיתים הדבר כרוך בהשבת מסת העצם הנדרשת לצורך החדרתם של די שתלים: ביצוע ניתוחים להרמת הסינוס, ניתוח לייצוב הרכס, לעיתים השתלת בלוק עצם. טיפולים יקרים, האורכים זמן וצורכים משאבים. אולם זו היא הדרך אותה נאלץ התובע לעבור כדי להשיב את המצב לקדמותו. אלה הם הטיפולים ואלה הן עלויותיהם, שהנתבע נדרש לפצות בגינם, אם נבקש לענות על הצרכים שנוצרו בעקבות הטיפול הרשלני.

במקרה כזה היה מתבקש, כי המומחה מטעם בית המשפט לא “יחוס” על התובע  ויחסוך לו טיפולים ארוכים ומכאיבים, או על הנתבע שיאלץ לפצות בגינם –אלא יראה לנגד עיניו את הצורך המשפטי שיש למלא כעת – להחזיר את המתרפא לנקודה בה היה ללא מעשה הרשלנות וימליץ על פיצוי גבוה בעבור השתלת עצם, החדרת שתלים ושיקום עליהם.

טיפול הולם והוגן או טיפול מיטבי?

בעניין ברדה נדונה שאלת טיפול “הולם והוגן” לעומת “טיפול מלא”, וההלכה שנקבעה היא שהטיפול שיש להציע לנפגע גוף הוא טיפול “הולם והוגן”.

עם זאת, דעת הרוב,  וההלכה הנוהגת כיום, קובעים, שככל שיש בטיפול שהוא יקר יותר כדי לשפר את הסיכוי לרפא, ולו אף במידה קטנה – הרי שמועדף הטיפול היקר.

בתביעות רשלנות רפואת שיניים, כאשר נדונה שאלת הנזק – לא יכולה להיות מחלוקת לגבי עדיפותו של הטיפול הקבוע הנשען על גבי שתלים לעומת החלופות הפשוטות יותר.

המצב הקיים

לעיתים קרובות – נמנעים המומחים הממונים מ”ללכת את כל הדרך” בנוגע לטיפול המתקן. כך, נקבע בחוות דעת שונות כי הטיפול המתקן יהיה מצומצם הרבה יותר לעומת המצב בו יכול היה התובע להסתמך שיהיה בו, לולא מעשה העוולה (שזוהי ההגדרה להשבת המצב לקדמותו).

לדוגמא: הכותבת ייצגה תובע אשר בפיו הותקנו שמונה שתלים ועליהם גשר חרסינה בן 14 יחידות. הטיפול נכשל והשתלים אבדו – נעקרו או נפלו. הטיפול היה לקוי והוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. מן ההיבט המשפטי, בזאת התמלאו יסודות עוולת הרשלנות. אולם כאשר המומחה הממונה דן בשאלת הפיצוי הוא קבע כי הטיפול המתקן אמור לכלול תותבת נשלפת על גבי שני שתלים בלבד. טיפול, שהוא נחות וקְצר תוחלת לעומת הטיפול המלא אותו ביקש התובע לקבל, ושעבורו שילם לרופא.

בשאלות ההבהרה בעניין זה אישר המומחה הממונה, כי טיפול זה של תותבת נשלפת על גבי שני שתלים נופל ברמתו בהיבטים רבים, מן הטיפול של גשר קבוע על גבי שמונה שתלים.

התובע באותו מקרה איבד מן העצם התומכת בעטיו של הטיפול הרשלני ומתבקש היה שהפיצוי אותו יקבל יאפשר לו להשיב את העצם שאבדה. המומחה נמנע מלקבוע זאת ותחת זאת זיכה את התובע בטיפול נחות הנשען על העצם המופחתת (שנותרה בפה התובע לאחר הטיפול הלקוי) בלבד.

מתבקשת השאלה מדוע יש הפרש כה משמעותי בין הטיפול שלו זכאי היה התובע לצפות, לבין הטיפול שזיכה אותו המומחה הממונה. הכותבת העלתה השערה בשאלת ההפרש הנ”ל: המומחה ניתח את המקרה מנקודת השקפתו של רופא והמליץ על תוכנית שתיתן פתרון אמנם חלקי לבעיית הנתבע אך לא תצריך טיפולים וניתוחים מרובים. המומחה לא ראה לנגד עיניו את הצורך המשפטי של השבת המצב לקדמותו.

על פי ניסיונה של הכותבת, מדובר בהטייה חוזרת המופיעה בקביעות המומחים הממונים המובילה לפיצוי בחסר של תובעים ברשלנות של רופאי שיניים.

נראה, כי למומחים הממונים על ידי בית המשפט טבעי יותר לענות על השאלה – מה מתאים כעת כאפשרות טיפולית. וזאת, במקום לענות על השאלה המפורשת, מהו הטיפול שישיב בצורה מיטבית את מצבו של התובע לקדמותו.  

הפתרון המוצע

ראוי כי השאלה שמפנה בית המשפט אל המומחה מטעמו, תהלום מלכתחילה את דיני הנזיקין ואת מטרת העל שלהם – השבת המצב לקדמותו. שאלה זו אינה קיימת בעולם הרפואי.

במאמר זה מבוקש כי בית המשפט יפנה אל המומחה הממונה מטעם בית המשפט בהחלטת המינוי, לחוות דעתו בשים לב לשאלה: מהו הטיפול הנדרש כדי להשיב את המצב לקדמותו בצורה המיטבית. נוכח הטיפול שקיבל/ה מן הנתבע, ולכוון לשם את סוג הטיפולים עליהם ימליץ.

שאלה כזו תייתר הליכי המשך בניסיון לקבל מענה מדויק, כגון העברת שאלות הבהרה וחקירה נגדית, בהם יתבקש המומחה להשיב על השאלה המתאימה. לא תמיד קל למומחה לחרוג מקביעותיו בחוות הדעת המקורית, והפניית השאלה המתאימה מתחילת הדרך עשויה להקל על קבלת מענה הולם לשדה המשפטי בו נשאלה השאלה.

הדבר יאפשר לבית המשפט לעשות צדק עם התובעים, בצורה ההולמת את מטרתם העיקרית של דיני הנזיקין ואת ההלכה כפי שהתוותה בפסיקה.